דמעות של סבתא | סופיה רנה

- 36 - אני לא הייתי אלרגית לשום סוג של מזון ושום סוג של בדים או אבק או חומרי ניקוי ו/או בשמים קרמים. כל חיי חייתי בסביבה זהה, והשתמשתי באותם חפצים ועשיתי את אותם דברים, אכלתי את אותם ה מאכלים ולא חרגתי מהרגלי חיי והתנהגותי. ובכל זאת ישנם זמנים שאני לא מקבלת התקפים חודשים, לעומת זאת ישנם תקופות שההתקפים באים אחת אחרי השניה. למדתי לחיות עם המחלה ואני מושכת את החיים וכמעט שאין לי שינויים בתכניות שלי. נסעתי גם לחו"ל ובכל מקום בעולם הסתדרתי עם המחלה. לחיות עם המחלה הזו זה אתגר. בפרט שלא היה לי מי שיתן לי עצה או יספר לי על המחלה האיומה והכואבת הזו. ההיבט הנפשי נשמעתי את הביטוי "הכל פסיכולוגי" כמעט מפי כל רופא ומפי כל אדם שני. לפעמים הייתי מנחשת שהמשפט הבא יהיה "הכל פסיכולוגי" בכל שיח ובכל מקום שנמצאתי בו לעניין המחלה. אני מנסיוני למדתי שכל מחלה שורשה ממערכת העצבים, אין חדש בזה, ברור לי שמערכת העצבים שלנו "משחררת" לחץ בצורה של פגיעה בגוף, אולם גם מחלה שלא מוצאים ולא יודעים את שורשה משתמשים בביטוי "הכל פסיכולוגי". מי מאיתנו אין לו בעיות ולח צים בחיים, הרי כולנו עוברים משברים והתמודדויות יומיומיות. אני שחיי היו מסובכים יותר ועמוסים משברים ומגיל צעיר מאוד נלחמתי את מלחמת ההישרדות של החיים למדתי לשרוד גם ממחלה איומה ומציקה זו. מחלה שהיא טורדנית וכואבת ומשבשת את מהלך החיים.